ערעור על כך שבית המשפט קפץ ידו בקביעת שיעור הפיצויים בשל אובדן התמיכה באלמנה, הן משום שלולא התרשלות המערערים היו שנות העבודה הצפויות של המנוח רבות יותר ממה שהעריך בית המשפט והן בשל כושר השתכרות בשיעור נמוך מדיי שנקבע ע"י בית המשפט למנוח

השופט ת' אור: 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום
16.3.87, בו חויבו המערערים לשלם למשיבים פיצויים בסכום כולל של 80,000 ש"ח בצירוף
הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח.

2. המשיבה השנייה הינה אלמנתו, וכן יורשתו היחידה, של המנוח ד"ר מאיר אדיסון ז"ל,
אשר נפטר ביום 5.4.85 ממחלת סרטן הריאה.

על-פי קביעתו של בית המשפט, התרשלו המערערים בטיפול הרפואי שניתן על-ידיהם למנוח.
התרשלות זו התבטאה בכך שלא גילו בעוד מועד את מחלת הסרטן בה לקה המנוח, בבדיקות
שנעשו לו בבית-חולים של המערערת הראשונה )להלן - המערערת( כבר ביוני 1980, וגם לאחר
מכן בבדיקות שהיו בשנת 1983. כתוצאה מכך לא קיל המנוח את הטיפול הרפואי הדרוש
במועד, אלא באיחור של שנים. התוצאה הייתה שקוצרה תוחלת חייו, ולאלמנתו, התלויה בו,
נגרמו נזקים, בשל כך שקוצרו שנות השתכרותו. אומדנו של בית המשפט היה, שלולא התרשלו
המערערים, ולו היו מגלים את מחלתו בעוד מועד, דהיינו ב-1980, היה סביר שהמנוח היה
מאריך לחיות עד השנים 1990 או 1991, וכן יכול היה לעבוד 3 שנים נוספות - מאז